חלל לאמנות רב-תחומית

בוגרת MFA האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, תל אביב ו- BFA המחלקה לאמנות, המדרשה, בית ברל.

​

אם תקפל את הנייר ברישול אף פעם לא תעשה דברים היטב
אני שייכת לשושלת של נשים שבדיות, אידאליסטיות ופמיניסטיות שעסקו בחינוך. אמה של סבתי, אנה ורבורג, כתבה עם חברתה המאיירת, אלזה בסקוב, את הספר “ Vad Ska Vi Gora ?” (“מה נעשה היום?”), שיצא לאור בשבדיה בשנת 1917. זהו ספר עבודות-יד לילדים, שבתוכו אחד-עשר פרקים של הוראות לעבודות-יד. עותק של המהדורה הראשונה
(1917) ניתן לאווה, אחות סבתי, על ידי אימה. מהדורה שניה שהודפסה בשבדיה (1943) ניתנה לנוני, סבתי, על ידי אימה.
המהדורה האנגלית שתורגמה בשם “My Rainy-Day Book”, ניתנה לי על ידי סבתי, נוני.
ההתייחסות שלי אל הספר היא כאל חפץ שטמון בתוכו הסיפור המסתורי על האמנית שהפכתי להיות. שיטת העבודה שלי כירורגית, מצד אחד דייקנית מצמצמת ומחמירה, ומן הצד השני גחמנית, נאחזת בדברים מקריים, ומלאה בחדוות ההמצאה. תחושת החופש המוחלט קשורה בקשב עמוק להוראות. העבודה נעשית לאחר אימונים, כאשר הגוף כבר יודע לבצע בעצמו.
בפרק השני, The Folding of Paper, יש הוראות כתובות ומאוירות לקיפולי נייר, שכילדה עשיתי, בהנחיית סבתי, עם בני דודיי ואחיי בבית סבתי בימי קיץ חמים, בביתה בבאר-שבע. הפרק מתחיל בהכנות כלליות, מנטליות ועקרוניות לקראת הקיפולים. אחרי ההוראות הכלליות, הספר מדגים את הקיפולים הבסיסיים שמתוכם ינבעו ודרכם יעברו כל הקיפולים.
שניים עשר אבני היסוד הללו, שכוללים קיפול ופתיחתו, מקבלים שמות, שכוללים בתוכם את שם הפועל folded, מקופל, ואת שם הפועל unfolded, שאין לו תרגום לעברית (בלתי-מקופל, א-מקופל). שתי הפעולות הללו מייצרות את הרישום על הנייר בצורת סימן של קפל, שלעתים מסמן ולעתים משמש כאמצעי להפוך את הנייר לאובייקט שנמצא במצב ביניים בין דו לתלת- מימד, והוא דק, לא יציב ולא מוצק.
הקיפולים בספר מייצגים דברים שנמצאים בעולם, ובוראים עולם קטן-מקביל, אין שם את כל הדברים, אבל אפשר להסתדר. בעולם הזה יש לדוגמא: שולחן, כיסא, סירות, עגור, עריסה, ספסל, מדף, בית בובות, חזיר, קופסאות, ארנקים, ספל, מסגרת ועוד. יש לחפצים בעולם הקטן נטייה להידמות זה לזה בצורה מטרידה, קצת כמו ה-”Unheimlich”, מוכר
וזר בו זמנית. הקיפולים אמנם מייצגים כל מיני דברים בעולם אך למעשה הם קליפות ריקות, רוחות רפאים, כיסויים. בשבילי אלו דמויות רפאים לאינסוף סיפורים. עולם שלם מופשט, מוזר, נטול פרצוף, מעוך, וניירי, נברא מהיסודות הללו.
הקיפול ופתיחתו מסמנים ורושמים על הנייר קוים כמו פרחים שנסגרים ונפתחים מחדש.
תופעה נוספת שקשורה למנגנון שנמצא בבסיס הקיפולים היא שהניירות המקופלים נובעים זה מזה בתהליך שנדמה כמו אבולוציה משונה או קסם. זוהי מערכת סיזיפית של בריאה או השרצה בה כל קיפול עובר ראשית את שניים-עשר הקיפולים הבסיסיים ומשם עד לאן שצריך. לדוגמא:
שניים-עשר קיפולים בסיסיים –לשולחן- שהופך לאנייה-שהופכת לעגור;
לשולחן-שהופך לאנייה-שהופכת לספסל-שהופך לבית;
לשולחן-שהופך לאנייה-שהופכת לחזיר.
שם העבודה “ אם תקפל את הנייר ברישול אף פעם לא תעשה דברים היטב”, הוא אחד מהמשפטים שמכינים את המקפל לקראת העבודה עם הנייר. העבודה מול ההוראות המשונות בספר היא אפשרות לתקשורת עם אנה ועם העבר, כאילו היתה היא מלמדת אותי לעשות דברים, ומעבירה אלי את ניסיונה. הרישום שנוצר על ידי הקיפולים ופתיחתם הוא כמו מפה שמסמנת את הניסיון של הנייר.

​

עבודת קיר או רצפה שתהיה מורכבת מאובייקטים מקופלים ובלתי-מקופלים (unfolded), שעשויים מריבועי נייר משי בגודל 70 ס”מ על 70 ס”מ. אלו העתקים מוגדלים לקיפולי נייר שאמורים להיות בדרך כלל בגודל 15 ס”מ על 15 ס”מ.
ההגדלה מקצינה את חוסר היציבות, ואת המצב התקוע בין דו לתלת מימד, כמו קליפה. האובייקטים מתייחסים למסורת הפיסול הרך של קלאס אולדנבורג, ולמסורת הפיסול הפוסט מינימליסטי של אובייקטים חשופים כמעט עירומים, נטולים כל אלמנט של הסתרה, ואשליה, כאלו שיכולים להיות מתוארים כמערכת של הוראות “עשה זאת בעצמך”.