חלל לאמנות רב-תחומית

בוגרת בית הספר המקצועי לקרקס ותאטרון פיזי Circomedia בבריסטול-אנגליה, בית הספר הגבוה למחול “געתון” ובית הספר לאמנויות “הבוסתן”.

​

אני רק שאלה
שפת הגוף היא שפת אימי. היא השפה ממנה אני באה ואליה אני חוזרת. הבמה בשבילי היא מקום בו מתאפשר כוח שאין דומה לו ואינו נוכח במציאות מחוצה לה. מקום בו אני מביאה את הגוף שלי לכדי דיבור, בו מגבלה יכולה להפוך ליתרון וגבול לאין גבול. עולם בו הגוף הוא הכוח והמחוקק. הלשון בשבילי היא שדה מוקשים. מרעה מרוצף סכנה. פסיעה דרכו היא תמיד על שבילים עם פוטנציאל טרף. פוטנציאל אבדן. אין לי בה שבילים אחרים. מעולם לא היו לי. כל יציאה מממני החוצה, מסף החלל שהוא גופי אל חללים אחרים, היא קרב.
שדה הלשון הוא שדה של כוח, של ניסוחו, של שימורו. הוא המרחב הראשון של החזק להשתית שליטה, לשמר סדר ויחסי כוח. הוא מגודר ומעוצב ראשית על ידי ועבור גברים. אני אישה. מלכתחילה, כנקודת מוצא הלשון העברית לא רואה אותי, לא מיועדת לי. לשון זכר היא ברירת המחדל במרחביה והניסיון להתנהל במרחב זה, לדרוש בו, להגשים בו מועד לכישלון מראש. המגבלה שהלשון העברית מהווה עבורי מחייבת אותי לחפש שפות אחרות, לשבור ולנסח מחדש לשון ראויה, לשון נקבה.

​

• מאת: סתיו מרין

• שותף ליצירה: נטע וינר

• כוריאוגרפיה וביצוע: סתיו מרין

• טקסטים: נטע וינר, יוסי גיספן, קובי אוז ויואב גלנט

• ייעוץ אמנותי: יאיר וריד וטל יחס

• עיצוב תלבושות: לן בוכמן