חלל לאמנות רב-תחומית

בוגרת התכנית ללימודי המשך של המדרשה לאמנות מכללת בית ברל.

​

Ella
עבודת הוידיאו Ella מציגה תרכיז פארודי של ז’אנר המתקיים בעצמו על גבול הפארודיה:
הטלנובלה. הסצינות המערטלות בזו אחר זו את נוסחאות הז’אנר מציגות שלד עלילה, החג סביב דמותה הנעלמת של עובדת זרה חסרת-שם – בעצם, משרתת – המנקזת אליה את המתחים, הסודות וההכחשות שהמשק המשפחתי חי עליהם. אחת הסצינות החזקות בסרט מציגה את האם וארוסתו של הבן בעודן מעלעלות במעין קטלוג של משרתות בחיפוש אחר עובדת חדשה במקום זו המאיימת על המרקם הדומסטי. הסצינה הזו, המציבה את מהלך ההגירה בהקשרו של המסחר בכוח-עבודה אנושי, יכולה לשמש מפתח להתבוננות ביצירה, המתפקדת למעשה כקטלוג של קטלוגים של דימויים מיובאים: כך, למשל, כל השחקנים הם מהגרים מדרום אמריקה; בתור שכאלה, הם מועסקים אצל היוצרת, גם היא ממוצא דרום אמריקאי. האם מדובר בקומץ מהגרי עבודה שמצאו פרנסה זמנית? בקבוצת אמנים שרותמים את כוחותיהם להפצתו הגלובאלית של מצרך הייצוא העיקרי של אמריקה הדרומית? או בחבורת מהגרים המצפינים את זיכרונותיהם במעין השבעה קהילתית של שפת-אם, עיון משותף בקטלוג של תמונות שדווקא הסינתטיות הסחירה שלהם מבטיחה את איכותן ה”מקומית”?
במצבו התפקודי של הז’אנר, המשרתת אינה נראית; במידה רבה, היא עובדת בלעבוד – ממצה בהעדרה את יחסי העבודה, כוחות השוק ומערכי ההפקה המכלכלים את החיזיון הגדול של הבטלה. ביצירה הנוכחית, המשרתת מועלת בתפקידה ואינה מספקת פיגורה מטהרת של עבודה; במקום זאת היא מלכלכת את הבית בעקבותיה. בתנאים אלה אפשר לומר שהעבודה של לוסיאנה מחזירה את ה”מודחק” של הז’אנר כאשר היא מגלה, שעל מצחי השחקנים מבצבצת זיעה; כולם עובדים (זרים), שפניהם ניבטים אלינו מן הקטלוג תמונה אחר תמונה. מן הבחינה הזאת, אפשר לראות ביצירה מן תקלה טכנית יזומה בתפקוד הכלכלי של הז’אנר: משעה שהסוד הגלוי של העבודה מחלחל את תוך הבית, הגבולות בין הסרט לבין מערך ייצורו והפצתו, כמו בין הגירה לבין סחר בבני אדם, ובין עשיית אמנות לבין העסקה של חבורת “עולים חדשים” בעבודה מזדמנת הולכים ומיטשטשים. במקום לספק את הסחורה, הז’אנר חושף את בטנתו ומבצע את המִפְרט הכלכלי שלו-עצמו.
מעבר לגילוי העריות, לאהבהבים ולבגידות, מציץ החטא הקדמון האמתי של הטלנובלה של
ההגירה: חוזה-העבודה של השחקן.

 

גילדה, וידיאו, ( 18:00 דק’), 2014
את עבודתה גילדה, יצרה לוסיאנה קפלון יחד עם מהגרי עבודה מאמריקה הלטינית, אשר מנקים למחייתם בתים פרטיים ובתי עסק ישראליים, כולל המרכז לאמנות עכשווית. בווידיאו, הם מתנהלים באורח שונה מכפי שהם מתנהגים כרגיל במקומות עבודתם, למשל מציגים משחקי תפקידים או נסחפים על כנפי פנטסיה. אחד המנקים שואב עשן במרכז
לאמנות עכשווית. אחרת מוצגת בזמן שהיא שואבת אבק במשרדי מערכת הארץ ומתפקדת כמכונה בינות למכשירים אחרים, ובצד עבודת הנקיון יוצרת פסלים מאולתרים מן הציוד המשרדי. מנקים אחרים לא נרתעים מהתנהגות נועזת יותר ומבצעים, למשל, ריקוד סטריפטיז או מודדים את בגדי מעבידיהם. לבסוף, באולם האירועים שבו היא עובדת,
מבצעת דמות נוספת גרסת כיסוי לשיר קוּמבּיהָ מפורסם של זמרת הפופ הארגנטינאית ג’ילדה, הנערצת כקדושה.
את התנהגותם המוזרה לכאורה של מהגרי העבודה אפשר אולי להסביר באמצעות הקשר שלהם ל”גילדה” פיקטיבית, שחבריה נראים ב”מקדש” כחול מאובזר בנרות. הגילדה לא רק מתפקדת כאיגוד מקצועי וכרשת תמיכה אלא גם עוטה סממנים כמו־דתיים הדומים לאלה של פולחן השואב את השראתו מהערצת קדושים פגאנית־קתולית.
למהגרי עבודה אין אזרחות ישראלית ולכן החוק המקומי אינו מגן על זכויותיהם כפי שהוא מגן על עובדים בני המקום.
בפועל, הדבר מוביל למצב של ארעיות (precarity): לאי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי.
הגילדה המשולבת בפולחן של קפלון משמשת כמקור העצמה רוחנית ואזרחית כאחד, שכן היא מעוגנת בהתאגדות עובדים מרקסיסטית, אם כי פיקטיבית, שכן איגוד כזה אינו קיים בישראל. בניגוד לאיגודים המקצועיים, שנוסדו כדי לכונן כוח מיקוח מאורגן בתקופת המהפכה התעשייתית, הגילדות היו אגודות ימי־ביניימיות סגורות, מלוכדות והוליסטיות של בעלי מלאכה מיומנים. השפעתן חלחלה לכל הבטי החיים של חבריהן, לרבות חיי הרוח, החברה והבית שלהם ונמשכה לא אחת במשך כמה דורות.
מעמד ומגדר נפגשים ברבדים רבים של הווידיאו של קפלון: טרנסווסטיטיוּת וסטריפטיז מוצגים כפעולות משחררות, כדרכים להפגין פנטזיה בתחום עבודה דכאני הנחשב מסורתית לנשי. כותרת הפרויקט, גילדה, מרמזת לקשרים הללו.
מצד אחד, המונח העברי בעל הצליל הספרדי מייצג אגודה פיקטיבית, שמטרתה להגן על עובדי נקיון חסרי ביטחון תעסוקתי. מצד אחר, אטימולוגית, המונח נגזר מן המלה האנגלית הימי־ביניימית gilde , שמשמעותה תשלום או פיצוי, רמז ברור ליסודות הכלכליים של גלובליזציה העוקרת ממקומותיהם ומגייסת מהגרי עבודה רבים מספור ברחבי העולם.

 

• משתתפים: מרלי אויולה גונסלס, חורחה ג’ירלדו, אידרסון גונסלס ולנסיה, טוטי, אמה לופה סנשס, ונטליה פאוסט ולהקת אנרגיה חולנית

• צלם: רועי אזאגי

• סאונד: דניאל מאיר

• ארט ותלבושות: הגר אופיר

• ציוד: פיטוסי און אייר

• תודות: אולמות אביגדור, משפחת אדלשטיין, עיתון הארץ, יעל אנדראה טרם, אפרת ליבני, חוליאטה קריגר, מאי עומר, גלעד רטמן, משפחת רטמן, עמוס שוקן, ערן תדמור